נדמה שבמעגלים חברתיים מסוימים, אי אפשר להיכנס לאינסטגרם בלי לראות לפחות תמונה מעוצבת אחת שבה תופיע כוס יין רוזה. במסיבה או באירוע חברתי, במרפסת מול השקיעה או בארוחת ערב – סוג היין הוורדרד הוא אחד המשקאות החריפים החביב ביותר על הישראלים. בין אם בגלל המראה הקלאסי ובין אם הטעמים העדינים – הרוזה ללא ספק כבש כבר כל יקב בוטיק בישראל.
אבל ההיסטוריה של היין הזה מתחילה אי שם בעבר הרחוק. למעשה, מומחים מעריכים כי היין הראשון שייצרו בני האדם היה יין רוזה – מהטעם הפשוט ששיטות ייצור היין שהיו לקדמונים לא אפשרו לייצר יין מסוג אחר.
מכיוון שבעבר ענבים אדומים ולבנים נדרכו מעט לאחר הקטיף בידיים או ברגליים – הצבע והטעם שלהם הזכיר מאוד את יינות הרוזה שאנו מכירים היום.
גם היום, מדובר באחד מסוגי היינות הנפוצים ביותר בעולם. למעשה, יותר מ-75 אחוזים מכל תפוקת היין של חבל פרובאנס בצרפת משמשת לייצור יינות רוזה – שמהווים יותר מ-10 אחוזים מסך כל היינות שנמכרים בעולם. בין השנים 2002 ל-2017, מכירות יינות הרוזה זינקו ב-28 אחוזים!
לפי ההגדרה הרשמית, יין רוזה הוא יין שכולל כמות מסוימת של מרכיבי צבע כהים מקליפות הענבים – אך לא כמות מספיקה כדי להגדיר אותו יין אדום. למרות הטעות המקובלת, לא מדובר ביין "מעורבב" שנוצר כתרכובת של יינות אדומים ולבנים (למעט שמפניה וורודה).
למעשה, בצרפת קיימים חוקים שאוסרים במפורש על ערבוב יינות אדומים ולבנים – כיוון שהטכניקה הזאת נחשבת נחותה בידי מרבית יצרני ומומחי היינות.
· הקזת דם (בצרפתית – saignée): לא להיבהל מהשם המפחיד, מדובר בסך הכל בתהליך שבו דורכים את הענבים האדומים מבלי לתת להם להתבוסס בקליפות. המיץ הראשון שיוצא מהענבים נלקח מיד לייצור הרוזה – ושארית הנוזל נותרת עם הקליפות ותשמש בהמשך לייצור יין אדום. כך המיץ שישמש ליצירת הנוזל לא מקבל את הצבע הכהה שנשמר בקליפות הענבים.
· השריה קצרה: בשיטה זו משאירים את מיץ הענבים עם הקליפות למשך שעות ספורות (בין 6 ל-48 שעות) בלבד, זאת לעומת שבועות או חודשים שלמים בתהליך ייצור יין אדום. זו השיטה הנפוצה ביותר להכנת יין רוזה. השרייה ארוכה יותר תיצור יין בעל טעמים מעודנים פחות.
· ערבוב יינות אדומים ולבנים: כאמור, שיטה זו לא נהוגה בכלל – למעט בקרב מספר יצרני שמפניה ורודה (שאותה ניתן לייצר גם בשיטת "הקזת הדם").
יין רוזה נחלק למספר סוגים. מעבר לשיטות הייצור השונות, יינות רוזה עשויים להיות יבשים, חצי יבשים או מתוקים. הם עשויים להיות מוגזים, מתובלים – ולמעשה ניתן למצוא יינות רוזה מכל סוג שהוא.
היתרון הגדול של יינות רוזה הוא היותם "הטוב מכל העולמות" בעיני צרכני יין רבים: הם משלבים את המראה האלגנטי והטעמים הייחודיים של היין האדום עם הקלילות והעידון של היין הלבן. אף על פי שלא מדובר בערבוב בין שני סוגי היין – אפשר לומר שמדובר ב-"הכלאה" בין תכונותיהם השונות.
בסופו של דבר, חובבי הרוזה הרבים לא צריכים תירוצים – מבחינתם כל מה שצריך זה כוס יין טובה. אפשר להעלות או לא להעלות לאינסטגרם – העיקר שבקבוק היין פתוח.